שלגיון

לפני מספר שנים,

קצת אחרי שהוציאו מהאופנה את השריון

חיתה דוכסית שהייתה בהריון.

בחייה היא עבדה בתור אשת מדע

והחליטה להפוך להיות אם לבדה.

בעודה בהריון היא בחנה יסוד כימי שנקרא איזוטופ

ובדקה דגימות דם דרך המקירוסקופ.

ערב אחד, היא פתחה את הקלמר, הוציא תמר וקראה מאמר .

מה היה כתוב בו? הפרטים עדיין חסויים,

העיקר שהיא ישבה לסדר את פינת הניסויים.

היא בדיוק ראתה חיידק יוצא דופן, ממש קטן בגודל מילימטרי,

ומרוב תדהמה נשפכה לה דגימת דם לתוך הצלחת פטרי.

רעיון מצויין פשוט שיגעון

הדם על הצמר גפן נתן לי רעיון!

אני אקרא לבת שתיוולד לי שלגיה ואם זה יהיה לי בן אקרא לו שליגיון

כשהיה בן חודשיים למד לנופף בשרביט

והיה יורש עצר לדוכסית אשת מדע חד הורית.

הדוכסית ושלגיון הסתדרו לגמרי בעצמם וידעו להשמש בפטיש , מקדחה ומברג.

לפעמים הדוכסית הייתה עוזרת בשיפוצים בארמון של אחיה החורג .

קראו לו 'לה-וויאז',

הנימוסים שלו היו... די משונים

הוא נולד לאביה החורג בנישואיו הראשונים.

כאשר שלגיון נולד, דודו החורג לה וי'אז' הגיע לבקר,

ובמקום לזרוק מילה טובה: הוא החל לקטר:

''הוא קצת דומה לקרפיון''

כל כך קטן ובכלל אין לו שיערות.

וכל כך שמנמן,

חייב לעשות גבות.

זה רק לי או שנדמה

לה ויאז', התחיל ממש לקנא.

הוא חשב שהוא ואחותו יהיו תמיד בלתי נפרדות!

אבל, הדוכסית השקיעה את כל מרצה בבנה, וסיפורה לו אלפי אגדות.

כשהיה בן עשר.

הדוכסית סיימה את המחקר, אחרי אלפי שעות כתיבה ועיון.

היא מצאה תרופה למחלה נדירה,

רק היא ידעה איך לרקוח את החיסון.

איזה מרכיב מדולל

איזה מרכיב מהול

ובאפריקה היו חייבים אותה באופן בהול.

אבל היה לה ילד, ובמקום בו נזקקו לה היה מאד מסוכן,

שלגיון ראה את אמא שלו מהורהרת, ולכן ניגש ישר לעניין.

אני רק ילד אחד, והם מיליונים שסובלים במגיפה,

אני אבין אם תהיי חייבת לסוע לתקופה.

וכאשר האם הייתה מוכרחה לסוע לעבוד,

הדוכס הצעיר עבר לגור בביתו של הדוד.

השנים עברו, ורק עשו טוב לשילגיון,

הוא היה התלמיד הכי מקובל ואהוד בתיכון.

בקפיטריה תמיד היה מקבל חינם שוקו וטוסט

הכל בתמורה לתיוג שלו בפוסט.

אבל הדוד לה-ויאז' אכול הקנאה,

שעבד בחייו בתור מהנדס תוכנה

לא היה שמח מההצלחה של שילגיון ,

ועמד להכניס אותו לסכנה!

הכל התחיל בבוקר אחד מלא במוטיבציה,

לה ויאז' קרא לסירי, האישה מהאפליקציה.

"סירי סירי גאונית כל המחשבים,

ספרי לי למי יש יותר עוקבים?"

וסירי שלא ידעה שהפכה לפיתיון,

השיבה- 'לה ויאז', לך, ולא לשילגיון!".

כעבר שנה, חזר הפזמון,

למרות ששילגיון היה ממש חסון,

לה ויאז' רצה לייקים, זה היה העיקרון.

"לילד הזה אני ממש לא סולח!,

אולי יש לו לייקים כי הוא כל כך שמח".

לה ויאז' החליט באופן אינטוינטיבי

לפתוח לאחותו פרופיל חדש ופיקטיבי.

הוא כתב בשמה במשך מספר שבועות,

ובוקר אחד שילגיון קיבל מסר בתיבת ההודעות.

"אני כותבת בשם אמא שלך, קוראים לי ג'ורג'ינה חימנה

אני מצטערת לבשר לך. אמא שלך איננה".

ושוב שנה הסתיימה ועוד שנה נפתחה,

כששילגיון החליט להחליף את כל המלתחה,

פגש אותו סוכן דוגמנים, בואו נאמר- 'מנטור',

והוא לקח את שילגיון שיש לו בתור פרזנטור.

הפעם השתנתה התמונה, וסירי עידנכה את החשיובים,

"סירי סירי גאונית כל המחשבים,

ספרי לי למי יש יותר עוקבים?"

וסירי השיבה -מה זה חשוב?

היא לא רצתה להודות ששלגיון עקף אותו בסיבוב.

היא אמרה שהיא מתנצלת, אין מידע והוויפי פרוץ,

אפילו סירי, לא יכלה לחשוב על תירוץ.

לה ויאז' הבין שמשהו כאן ממש חשוד,

האחיין החורג שלו היה ממש אהוד,

ואם לא ייפעל מהר, הוא יישאר בודד וגלמוד.

לה ויאז' עמד לעשות מעשה טיפשי

ולכן קרא למשרת אישי.

קח את שלגיון ליער עבות.

שרוף לו את הבגדים והשאר לו רק סחבות.

אני אלמד אותו במאוחר או במקדום

שהבגדים הם אלו שעושים את האדם.

אף אחד לא יזהה אותו הוא סתם יראה כמו פרחח.

והכי חשוב זרוק עליו שק עפר וכולם יראו שהוא מלוכלך!

גם תפרע לו את השערות, שיראו עד כמה הוא ברברי,

ואני אבקש ממך הוכחות, צלם הכל וקח ממנו את הטלפון הסלולרי.

עם איך שהוא נראה והוא לא מתבייש!

אני הולך למחוק לו באינסטה את השם משתמש!

למחרת בשש בבוקר צלצל הפעמון,

המשרת לקח ליער את הדוכס שלגיון.

הוא, לא התכוון לשמוע ללה ויאז', זה היה מיותר ולגמרי טיפשי

לכן בחר לבצע את המעשה האנושי.

הו השאיר מראש לשלגיון בגדים חדשים מתחת לסלע,

זה היה פיתרון שהוא למד פעם מטלנובלה.

המשרת הסביר את התכסיס לשלגיון

שיהיו חייבים לשחק כמו בתיאטרון.

המשרת צילם את הדוכס צועק וזועק לעזרה,

בזמן שהוא מעלה באש את הבגדים שלו בתוך מדורה.

שלגיון כרע על הברכיים והתחנן בקול מהדהד ורועש,

מה עשית! זרק לי את הטלפון לתוך האש.

הם לא שרפו אותו דווקא, לא היתה למשרת שום כוונה להכשיל,

הטלפון נזרק לאש כדי שהדוד הרשע לא יימחק לשלגיון את הפרופיל.

הדוכס שלגיון ניצל על יד השומר,

שהיה די לחוץ וכל הזמן מאוד מהר.

"אם אני רוצה לשמור על העבודה שלי ולהמשיך להתפרנס,

אסור בשום פנים ואופן נתפס".

לא היה צור בהתנצלויות, הוא קיבל חיבוק פרידה אמיץ משלגיון,

שקיבל באותה הזדמנות גם סל של מזון.

הוא יצא לתור היער ללב האפלה,

הוא היה מלא בצער,

ובליבו נשא תפילה.

כעבור חמששלושמונה שעות,

הוא הגיע לפתע לביקתת הפיות.

שלגיון היה בהלם, הוא בעצמו לא ידע,

שכל פיה במעבה היער היא בגודל של ילדה.

הפיות ראו את בגדים המלכותיים,

ולא הבינו למה פניו כל כך מלוכלכים.

חבורת הפיות החליטה לעצור להתייץ,

'אנחנו מזמינות אותך פנימה כנס'.

הן פרסו לו מזרון בקצה החדר

והציגו את עצמן לפי הסדר

מזוברה- שהייתה מנהלת הפיות

עליזה- ששימחה אותן ועשתה המון שטויות

ראסרה – תמיד אהבה לקטר,

חשומה- שאף פעם לא התחילה לדבר.

מדרובה ותמימה היו קצת טרללה

זו המנוזלת ענתה לשם סמאללה.

הפיות עבדו במכרה של אבקת קסמים,

וגילו על שילגיון שלנו חמלה ורחמים.

הוא ביקש לעבוד איתן, שהוא לא זקוק לנדבה,

אבל לפיות היה חסר משהו באותו המושבה,

הפיות הנהנו בהסכמה, הן היו לגמרי מלוכדות,

מה שהיה חסר להן זה מישהו שיספר להן אגדות.

בעבור פיות אגדות היו כמו סם מרפא,

ולמזלן שלגיון זכר סיפורים שלמים בעל פה!.

בכל ערב כאשר חבורת הפיות הייתה חוזרת,

הוא היה מספר להן סיפורים ליד האח המבוערת.

מזוברה- הייתה הדליקה את האש גפרור

עליזה- הייתה מחליטה איזה סיפור,

תמימה ביקשה שיספר על אלזה וושתי,

סמאללה כמו תמיד אפצ'י.

ראסרה –שאלה 'מי הנבל'

חשומה- השמיעה ברקע מוזיקה של קרנבל,

ומדרובה אמרה שהספר מקולקל

ובינתיים בארמון שהיה לא כל כך מרוחק,

לה ויאז' לא הבין כיצד הפרופיל של שלגיון עוד לא נמחק!

"סירי סירי מלכת כל המחשבים,

למי עכשיו יש יותר עוקבים"

לפי מה שאני רואה כעת על הראדר,

ההאשטג הפופלארי היום הוא 'שלגיון נעדר'".

ידעתי שהשומר שלי לא הקשיב!

לא מחקנו את הפרופיל ורואים שהוא לא מגיב!

הכנסתי אותו לבית בתור בן... כלומר אורח,

ניסיתי לחסל אותו ועדיין, בכל זאת הוא ניצח.

ילד ארור, טיפש ומקולל,

אני אראה לו מה זה- יש לי אפל מורעל!".

לה ויאז' זרח בשמחה בכל צבעי הקשת,

הוא ידע ששלגיון כבר משתוקק להתחבר לרשת,

ואחרי שמצא את נקודת התורפה

הוא הצליב נתונים ואיתר את האחיין על המפה.

לה ויאז' המאושר שקיבל החלטה

יצא מיד לחפש את שלגיון בבתקה.

" בוא אליי שלגיון מתוק"

זמזם לה ויאז' כשעלה על מסוק.

באות הדקות שלגיון שנזנח,

לא הבחין באסון כשלה ויאז' פתח את המצנח.

ומחוץ לבקתה חלפה איילה מבוהלת

כאשר לה ויאז' התקרב לפתח הדלת.

הוא התחפש לסוכנת מכירות בת תשעים,

שרוצה לסקר את דעת הקהל על מכשירים חדשים.

שלגיון לא הרגיש כיצד מתהדק בינתיים המתח,

כאשר שיחרר את המנעול ועמד בפתח.

"שלום לך?

מי גר איתך?

זה בסדר גם אם לבדך

אם אין חשמל,

אל תפחד, קבל חינם מטען נייד.

אני מצייגת חברה,

קוראו לנו קיו אם טי

מומחים לשימוש ביתי

להרגלי צריכה,

טכנאי תמיכה,

קח לך.

זה חינם,

אני רק אקח את השם,

זה מספיק שלגיון,

אני רק עורכת סקר,

שבוע שבועים לתקופת ניסיון.

הדוכס חשב שבמקום כל כך נידח,

מכשיר שכזה בוודאי נחוץ,

אם שלגיון אי פעם ינסה לארגן לעצמו חילוץ.

הוא לקח את המכשיר ושאל איפה לחתום,

"אחזור בעוד חודש עם השאלון, אז שלום!".

והדוד המרושע, למרבה הצער,

הספיק בינתיים להיעלם עם התחפושת לתוך היער.

הוא כבר ממש רצה לפתוח את המכשיר, להתחבר לפרופיל,

לתייג ולשתף.

אבל ברגע שהדליק אותו, שלגיון התעלף.

באותו הערב כאשר חזרו הפיות אל הבקתה,

הן מצאו אותה דוממה, עצובה ושקטה.

ועד הפיות התכנס והחליט

להכניס את שלגיון לתוך ארון של זכוכית.

ראסרה –רצתם למצוא מי אשם

תמימה- שאלה למה הוא לא נושם

מזוברה- הקריאו שיר מרגש

סמאללה נגבה את הדמעות במקום להתטעש

חשומה- חיבקה את כולם חיבוק ענק

ומדרובה ועליזה היו בטוחות שזה רק משחק.

יום אחד עבר באיזור נסיך מארץ שכנה,

הוא תמיד היה מחפש בלב היער הרפתקאות וסכנה.

וכך הוא עבר ביער, ממש במקרב,

ליד בבקתת הפיות כשהיו במכרה.

הוא הבחין במכסה של זכוכית שכיסה ארון,

ובתוכו שכב לו דומם הדוכס שלגיון.

הנסיך עצר לידו, הליט את פניו בידיו ובכה,

הוא ידע שאת שלגיון מחפשת כעת כל הממלכה!

הנסיך ניסה לחשוב מה לעשות, הוא היה מרוכז ומפוסק,

אולי בסוף יאשימו אותו בכך שהוא הרג את הדוכס.

הוא חשב שאולי מצלמים אותו, ומכיוון שלא ידע כיצד הפרשה תתפתח

אותו הנסיך החליט פשוט להיעלם מהשטח.

כשדברים משתבשים קוראים לזה חוק מרפי

אבל הנסיך עצר כדי לצלם איתו סלפי.

הוא היה קצת מאוהב בו בסתר במשך שנתיים,

וכשקרב להצטלם איתו, הוא החליק לו על השפתיים.

הוא לא ידע מה לעשות קודם, לתייג באינסטגרם או לקרוא לשוטר,

אבל באותו הרגע, שלגיון התעורר.

עיניו נצצו כמו התחוללה בהם סערה,

ואז שלגיון נישק אותו בחזרה.

הנסיך היה כל כך מופתע שהוא לא חשב לעצור ולצלם,

שלגיון מצידו נישק את הנסיך כי הוא היה בטוח שהוא עדיין חולם.

אההההם

הפיות שחזרו הביתה בינתיים ראו מראה מאד מוזר

מעל ארונו של שלגיון כורע עלם צעיר וזר.

זה היה רגע מאד מיוחד,

כי הן ראו את שלגיון מתרומם ונעמד!

ראסרה ועליזה קפצו משמחה

תמימה עמדה צוחקת ובוכה

לסמאללה הייתה באף בועה של נזלת

מדרובה לא הביטה, היא לא הייתה מסוגלת

מזרוברה- שאלה מה יאכלו

חשומה- לראשונה, עשתה קולולו.

וכולן הגיעו לאותה המסקנה,

הנסיך ושלגיון ראויים לחתונה.

אבל השניים היו מאד צעירים,

שלגיון היה בן שמונה עשרה והנסיך בן עשרים.

הם החליטו לעבור לגור ביחד בבית משותף,

יש להם זמן, הם לא במרדף,

אז הם לא יתחנו, אם זה לא הכרחי,

הם יחיו בארמון של אמו באגף המזרחי,

הם תכננו לצבוע את המטבח בכתום

ואת המקלחת בבז',

אבל קודם היה צריך להיפטר מ-'לה ויאז'.

הדוכס שלגיון הגיע לתובנה,

אנחנו כן צריכים לארגן חתונה.

הנסיך לא הבין, אבל גם לא התחיל לחשוד,

ושלגיון הסביר לו מה באמת יהרוס את הדוד.

הם ידעו מה לעשות, כל פיה כבר הייתה דרוכה,

וביחד הם חזרו כולם אל שער הממלכה.

הנסיך ושלגיון, לצד כל הפיות,

העלו תמונה ובה החליפו טבעות,

וכשהתמונה זכתה לפירסום,

סירי הכריזה ללה ויאז'- 'מצב חירום!' 'מצב חירום'.

הדודה החורג נכנס ממש למצוקה,

חצי מיליון לייקים תוך פחות מדקה.

"הבנתי, הייתי דוד רע, אקח הכל על מצפוני,

ואני עובר לגור במנזר בקוטב הצפוני.

ניסיתי כך את אחייני הבכור,

וכעת אברח מכאן מבלי להביט לאחור.

ואל תדאגו לעולם לא אחזור!!!"

לה ויאז' רץ מן ארמונו, משליך בדרך לפח את סירי החצופה,

ובדיוק, באותו הזמן הדוכסית חזרה משדה התעופה.

היא הייתה לבושה שמלה ססגונית,

לקחה את המזוודה ושילמה למונית.

שלגיון ואמו התחבקו חיבוק ממושך,

וכשראתה את לה ויאז' נמלט היא שאלה למה הוא כל כך מגוכח.

"היה לו קשה לקבל, כך מסתבר,

שהבאתי את הביתה בן זוג, וחבר".

הנסיך נפנף מפתח הכניסה,

ושאל את הדוכסית 'איך עברה הנסיעה'.

לאחר מכן שלגיון הציג לאמו את כל הפיות,

שהבטיחו לבוא בחגים ושבתות.

הן לא הספיקו לשאול אם הדוכסית אוהבת אורז בפפריקה,

ומהמונית יצא בעלה החדש אשר הכירה באפריקה.

שלגיון היה כל כך נרגש,

הוא לחץ את היד של אביו החדש,

והבעל הטרי כיבד את שכמו של הנסיך בטפיחה,

ואמר גם לו 'מזל טוב', וברוך הבא למשפחה.